החלטה בתיק ת"א 41041-05-11

התובעים הגישו תביעה כספית על סך 170,000 ש"ח.

בהחלטה מיום 8.8.11 מונה מר מרדכי בס כמומחה מטעם בית המשפט בתחום ההנדסה (להלן: " המומחה").

ביום 10.2.12 הגיש המומחה את חוות דעתו (להלן: " חוו"ד המומחה").

ביום 20.5.12 התקיימה ישיבת קדם משפט בתיק.

בין לבין הגישו התובעים " בקשה להורות למומחה בית המשפט להשלים את חוות דעתו בהתאם להחלטת בית המשפט על מינויו" (להלן: " הבקשה").

בבקשה טענו התובעים, כי המומחה לא התייחס בחוות דעתו למספר רב של טענות התובעים המצויות בכתב התביעה ובשתי חוות הדעת שצורפו לו. לטענת התובעים, המומחה עשה עבודתו באופן חלקי ובניגוד להחלטת בית המשפט. לאור האמור, ביקשו התובעים להורות למומחה להשלים את חוות דעתו.

הבקשה הועברה לתגובת המומחה, אשר טען כי לכתב התביעה צורפו שתי חוות דעת מטעם מהנדס התובעים. הראשונה נערכה על בסיס ביקורים בדירת התובעים בשנת 2008 (להלן: " חוות הדעת הראשונה"), והשנייה על בסיס ביקור בדירת התובעים בשנת 2010, לאחר שבוצעו בדירה תיקונים (להלן: " חוות הדעת השנייה").

המומחה המשיך וציין בתגובתו כי בתחילת ביקורו התבקש להתייחס לשתי חוות הדעת, אולם לאחר שציין כי הדבר יגרור העלאת שכר טרחתו, הסכימו התובעים שיתייחס רק לחוות הדעת השנייה מטעמם, וכך עשה.

בתשובת התובעים נטען כי המומחה אינו דובר אמת, שכן התובעים מעולם לא הסכימו שלא תהיה התייחסות לחוות הדעת הראשונה, אלא להפך, התובעים " אף היו בעימות עם המומחה על כי הוא מקבל את טענת הנתבעת ומתעלם מחוות הדעת הראשונה". התובעים טוענים כי אם היו מוותרים על חוות הדעת הראשונה, לא היו מצרפים אותה לכתב התביעה. לסיום טוענים התובעים כי על המומחה להשלים את חוות דעתו ללא שום תשלום נוסף וזאת מכיוון שהוא עצמו גרם למצב שנוצר. לחילופין, ככל שייקבע כי מגיע למומחה תוספת שכ"ט, יש להשיתה על הנתבעת.

לאור האמור בתשובת התובעים, מצאתי כי יש מקום לקבל את עמדת המומחה.

המומחה, בתגובתו מיום 4.7.12, טען כי לא מצא לנכון לבדוק את דירת התובעים לפי חוות הדעת הראשונה, שכן חוות הדעת השנייה היתה אמורה להיות, כפי שצוין בה, "לאחר ביצוע תיקונים". בנוסף, טען המומחה כי נושא חוות הדעת לא עלה עד לעת בה מסר לצדדים תשובות לשאלות ההבהרה ששלחו לו. בסיום דבריו טען המומחה, כי אין לו התנגדות לקיים ביקור נוסף בדירת התובעים בתנאי שהתובעים ירכזו את כל הטענות שלשיטתם לא נבדקו ואשר מופיעות בחוות הדעת הראשונה, וכי ישולם לו שכ"ט נוסף עבור הכנת חוות דעת נוספת.

בהחלטה מיום 27.9.12 נקבע כי:

"התובעים ירכזו את הטענות המופיעות בחוות הדעת הראשונה, ואשר לטענתם לא נבדקו, ויעבירו אותן למומחה כאמור בסעיף 2.1 למכתבו מיום 29.5.12.

המומחה יבקר במקום פעם נוספת ויגיש חוות דעת משלימה תוך התייחסות לטענות התובעים.

המומחה זכאי לשכ"ט נוסף, אשר בשלב זה ישולם על ידי התובעים."

על החלטה זו הגישו התובעים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. התובעים עתרו הן כנגד ההחלטה בדבר היקף חוות דעתו של המומחה, והן כנגד ההחלטה לחייבם בהוצאות שכר הטרחה הנוסף של המומחה.

ביום 6.12.12 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי, אשר קבעה כי "... ההחלטה שלא להורות למומחה מטעם בית המשפט להתייחס בחוות הדעת המשלימה לליקויים המופיעים בחוות הדעת השניה של המומחה מטעם המבקשים, וההחלטה המחייבת את המבקשים בשלב זה בתשלום שכר הטרחה הנוסף של המומחה מטעם בית המשפט - מבוטלות.

העניין יוחזר לערכאה הדיונית על מנת שתבחן את הנושא מחדש - מבלי להיות קשורה בהחלטה המבוטלת..."

בהחלטה מיום 17.12.12, הוצע לצדדים להסכים להשלמת חוות דעת המומחה בכל הנושאים שהתבקשו על ידי התובעים, כאשר שכר המומחה ישולם, כמימון ביניים, ע"י הצדדים בחלקים שווים, והחיוב הסופי ייקבע בסיום ההליכים.